העבודה – מתה אך טרם נקברה

לפי המנהג של חלק מהעדות הנוצריות, ובכמה מן הדתות האליליות, מתקיים טקס הקרוי באנגלית WAKE לפני הקבורה: גופת המת מונחת חנוטה בביתה או בבית ההלוויות, הקרובים ומוקירי זכרו או זכרה, עוברים לפניה ומתיישבים לסעודת אשכבה כשהגופה מביטה בהם והשתייה כדת. בפעם הראשונה שנכחתי בטקס כזה חשתי מזועזע. אחר כך מתרגלים. יש שמקיימים את טקס האשכבה הזה לשעות אחדות ויש לימים אחדים. במפלגת העבודה הטקס מתמשך כבר זמן רב – כבר נרשם בספר השיאים של גינס – אך הסיום מתקרב, לכל היותר עד תום כהונת ממשלת נתניהו השנייה, תוך שנה – שנה וחצי. בתקופה זו תתפצל מפלגת העבודה לשלושה: חלק יהווה את האגף השמאלי של הליכוד, חלק אחר יצטרף לקדימה וחלק אחר יהווה את הבסיס להתארגנות סוציאל-דמוקרטית חדשה.

המנצח הגדול בעבודה הוא עופר עיני. אלמלא הוא ברק לא היה זוכה ברוב בוועידה. ההפרש בין הרוב למיעוט מורכב מאנשי ההסתדרות, שרידי המנגנון של העבודה והגמלאים של גדעון בן ישראל. עיני הצליח להפיח חיים בכוחה של ההסתדרות שהיתה כפגר מת אחרי ימי רמון. עופר עיני הצליח במקום שעמיר פרץ נכשל. מבחינתו ההשגים העיקריים של העבודה במשא ומתן הם בנושאים החשובים לכוח עיני. ביבי נתניהו יהיה חייב לכבד את ההסכמים עם עיני שכן הוא הגורם העיקרי היכול לקצר את ימיה של ממשלתו. בשאר הנושאים הוא יכול לחשוש פחות – ברק לא יעזוב בגלל נושאים מדיניים או בטחוניים. סיכון מה צפוי מכיוון ליברמן, ש"ס או החרדים – אך לא עד כדי פירוק הממשלה והליכה לבחירות.

מלבד עיני הסכנה החמורה ביותר לנתניהו היא מכיוון הליכוד. אם לא ייתן מעמד ותפקידים הולמים לסילבן שלום, ישראל כ"ץ, בני בגין,לימור ליבנת, דן מרידור, גדעון סער וגלעד ארדן, צפוייה לו אינתיפאדה מבית תוך זמן קצר. מטען הנפץ מצוי כבר מתחת לשולחן הממשלה והשאלה היא רק מי ידליק את הפתיל וכמה זמן ייקח לאש להגיע עד למטען עצמו.

הדילמה היא עתה של האופוזיציה בעבודה – לשבת בינתיים בשקט יחסית, להתנהג כמורדים מבפנים או לפרוש? חמישה ח"כים יכולים לפרוש ולהקים סיעה עצמאית או לחבור למר"צ ולהקים סיעה בת שמונה ח"כים שלה הזכות ליו"ר ועדה סטטוטורית וחברות בכל הוועדות. אין להם מה לחפש בתוך מפלגת העבודה. השאלה היא רק של עיתוי ודרך ושל מנהיגות. מי ירים את הכפפה ויחל בבניית הכוח החדש? ברוורמן, יחימוביץ', פינס או פרץ?