מי שעדיין מהסס אם היה מקום להצטרפות ברק והעבודה לממשלת נתניהו מן הראוי שיקרא את מאמרה של אמונה אלון המופיע הבוקר ב"ישראל היום":
לא ממש ימין:אבל ממש טוב ליהודים
אמונה אלון
בצדק מרגישים אנשי הימין המובהק מרומים. הם עשו הכל כדי שבנימין נתניהו יגבר על ציפי לבני ובהחלט לא עשו זאת כדי שהוא יקים ממשלה עם מפלגת העבודה וישאיר את האיחוד הלאומי הרחק מעבר לגדר ההפרדה.
לא נותר לימין המובהק אלא להתאכזב ולהיעלב לו בחירוק שיניים בהתנחלויותיו לחוש רמוס ומושפל ומנודה – ואז לפתע פתאום לפקוח עיניים לנגב את הדמעות ולראות שבעצם לא היה יכול לקרות לו דבר טוב יותר מאשר כניסתה של מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. או כפי שהצהיר באחרונה יקיר הימין משה יעלון: רציתי להיות שר הביטחון אבל מה שטוב לישראל זה שאהוד ברק יהיה שר הביטחון ולכן זה מה שאני רוצה עכשיו.
ממשלת ליכוד-ליברמן-כצל'ה ששר הביטחון בה הוא בוגי יעלון היתה משמחת את ההתנחלויות עד מאוד בהקמתה. אבל קרוב לוודאי ששמחה זו היתה הופכת עד מהרה למפח נפש מן הסוג המוכר למתנחלים ולתומכיהם מימי ממשלות קודמות ובעיקר מימי ממשלות ימין. זה לא רק שממשלת בגין החריבה את יישובי סיני שממשלת שרון החריבה את גוש קטיף ושבין לבין ממשלת נתניהו הראשונה נסוגה מחברון וקידמה ויתורים נוספים. זאת גם העובדה הפשוטה והידועה – גם אם לכאורה פרדוקסלית – שממשלות לא ימניות מסוגלות לשמור טוב יותר ובאסרטיביות רבה יותר לא רק על ביטחון המדינה אלא גם על ההתנחלויות עצמן.
קשה להאמין שממשלת ליכוד-ליברמן-כצל'ה שיעלון הוא שר הביטחון שלה היתה מעזה להפציץ את שיירת משאיות הנשק ההיא בסודן לפני כחודשיים. קשה להאמין שהיא היתה יכולה לנהל מלחמה כה עזה ברצועת עזה לא רק נגד חמאס אלא גם נגד דעת הקהל בעולם כולו. וקשה להאמין שיעלון היה מוצא את הכוח – ואת האישור מנתניהו – לעשות את שני המעשים הקטנים יחסית ששר הביטחון אהוד ברק עשה בשבוע שעבר: האחד הוא אישור הקמת ההתנחלות החדשה סנסנה בדרום הר חברון והשנייה – מתן הוראה שלא להרוס תשעה בתים לא חוקיים ביישוב עפרה למרות הצו המשפטי שכבר ניתן בנדון.
לא מכבר מלאו ארבע שנים להחלטת הממשלה למנות ועדת שרים שתמליץ "בתוך 90 יום" על צעדים ליישומו של דו"ח טליה ששון ובכל התקופה הזאת אוכלוסיית היהודים ביהודה ובשומרון גדלה וברבים מן המאחזים נבנו בתי קבע והונחו תשתיות ממשלתיות שראוי לברך עליהן. ברק היה ראש הממשלה היחיד ב20-השנים האחרונות שבימיו לא מסרה ישראל לאויביה שום שטח. הוא ניהל מו"מ עם הפלשתינים אבל הצליח למסמס את דרישותיהם ולטעון כי לא גרר את ערפאת לקמפ דיוויד אלא כדי "לחשוף את פרצופו."גם המו"מ שלו עם הסורים עלה על שרטון בחופי הכנרת. אמנם הוא נחפז מדי לברוח חד-צדדית מרצועת הביטחון בלבנון אבל אפשר לקוות שנתניהו וליברמן ישמרו עליו מפני שגיאות כאלה בעתיד.
בהיבחרו ב1999-הוא הבטיח לשמאל המאושר כי זהו "שחר של יום חדש" אבל בתקופת שלטונו הגיעה הבנייה בהתנחלויות לשיא של כל הזמנים. עשר שנים אחר כך למרות העלבון שבכך דומה כי מינוי אהוד ברק לשר הביטחון של נתניהו מסמן שחר של יום חדש להתיישבות היהודית בארץ ישראל.
נ.ב. 
תגובות
בימין המסורתי של האיחוד הלאומי והבית היהודי, הם היו חוזרים על הטעות של 92' ומתפוררים תוך כדי לחימה הדדית ביניהם כאשר השמאל הוא זה שמרוויח. אפשר להתווכח רבות על הצעדים של ברק ומדיניותו, אולם כאשר אנשים מסוימים במפלגת העבודה נתלים באילנות של הימין ההזוי, אפשר רק לברך על כך שלא ניתנה להם האופציה לחסל את המפלגה בקואליציה כגלגל שלישי בטרנטע של ציפי לבני.
דוד כיוון שלא הייתי אף פעם לא בשמאל הקיצוני והקומוניסטי ולא בימין ההזוי אני מתעלם מהטפות המוסר שלך ומסגנונך. אמונה אלון שייכת למיטב הבנתי לימין המתון יחסית.
הרי בין כה וכה אתה פתוח לדיון רק עם מי שחושב כמוך. אגב, זה לא מפריע לך להיכנס לבלוג שלי, לרשום לי תגובות, להתפרץ עם סגנון מאוד לא נחמד ("לך תלמד היסטוריה") ואז להלין כאשר מישהו בא עם ביקורת עניינית. ניחא.
אני פתוח לדיון עם הרבה אנשים בעלי השקפות שונות אך לא עם בעלי מחשבה רדודה וסגנון ביבים. אם אינך רוצה לא אכנס יותר לבלוג שלך.
חשוב לקרוא על מקומה של מפלגת העבודה במסכת ההתנחלויות. יש גישה בציבור "השמאל" להטיל את כל האשמה למצבנו על מה שניקרא ימין, כשבעצם המערך הוא ימין לפחות באותה מידה.
תודה
שאתה יורד לשפה הנמוכה הזאת. לא רק משום שלדעתי הסובייקטיבית מאוד, שפתי איננה שפת-ביבים (מעולם לא קיללתי אף אחד) ואני חושב שגם היא איננה רדודה, אלא מכיוון שאתה אדם שיש לי אליו הערכה עצומה, לא רק בשל ידענותו המופלגת אלא גם מפני הקריירה המקצועית הנרחבת שלו.
עכ"פ, אני לא מתכוון לרדת למקומות האלה.
דני,
במקום לספר לנו שאמונה אלון היא ימין מתון יחסית – למה שלא תשתמש בשפה שלה בגוף המאמר: "ימין מובהק"
דני תודה על הקישור לרשימה הזו. אכן מעולה ומראה את מה שאנו יודעים, אבל מפי הסוס.
זה סגנון נאות למי שזכתה ביותר קולות מביבי או ברק?
השיר לא תם, הוא רק מתחיל
)-:
צר לי אבל אני לא יכול לנתק את המאמר מרגשותיה של הכותבת לבעלה שהוצב במקום ה17 ברשימת הבית היהודי-איחוד לאומי ופרש מהחיים הפולטיים. בוודאי יש כאן רצון עז לפגוע קודם כל במפלגות הימין בשל יחסן המחפיר לבעלה.גם כך אמונה אלון הצליחה לפגוע היטב הן בימין הקיצוני[וזו הייתה מטרתה] ואגב כך לנעוץ סכין חד במפלגת עבודה ולהציגה באור נלעג בעיני השמאל –
לא רע בשביל מאמר אחד והעובדה שדניאל בלוך מצא לנכון לצטטו מלמדת שהמטרה הושגה במלואה. חבל לי שבני אלון אינו בכנסת. ברמה האישית הוא אדם ראוי
אינני חושב שאמונה אלון תכננה שאני אקרא את המאמר ואפרסם אותו. היא פשוט ציינה עובדה מעניינת – שלשמאל עדיפה ממשלה ימנית – כי מי החזיר עד היום שטחים? בגין, נתניהו ושרון, ומי כבש והתנחל? מפלגת העבודה.
היא צודקת.