הוועידה האחרונה של מפלגת העבודה

 

מספרים על אסיר בגולאג שהסביר מדוע נשלח לשם. "הקומיסר שאלני מדוע לא נכחתי בישיבה האחרונה של המפלגה? ועניתי לו: אילו ידעתי שזו הישיבה האחרונה הייתי בא". ובכן, אני יודע שזו כנראה הישיבה האחרונה אבל לא אבוא לראות בקבורתה של תקווה גדולה. נכחתי בוועידות השונות למן הראשונה, למעט התקופה שמילאתי תפקידים ממלכתיים אבל כפי שאמר אותו יהודי _ "מן ההלוויה הזאת כבר לא איהנה". אכן.

 

 

כאמור, ועידת מפלגת העבודה שהתכנסה היום והתנהלה במיטב המסורת של ועידות המפלגות הסטליניסטיות, תהיה, קרוב לוודאי, הוועידה האחרונה. היא הפכה עצמה למרכז, צירפה 400 צירים נוספים מלחכי פנכת היו"ר ומקורביו, ועד הבחירות הפנימיות הבאות ספק אם יישאר הרבה מן המפלגה. ישנו ביטוי אמריקני – "מתה אך טרם נקברה" או בגרסה אחרת "מתה אך שכחה להיקבר". גורלה יהיה דומה לזה של מפלגות כליברלים, הפרוגרסיבים – ל"ע והמפד"ל שמילאו, כל אחת בדרכה, תפקיד היסטורי רב חשיבות אך לא הצליחו להתאים עצמן לתקופה החדשה ובמקום תנועה בעלת ערכים ואידיאולוגיה עם יכולת ביצוע היא הפכה למנגנון המשמר את עצמו, בלי לבחול באמצעים ותוך השרת כל שריד רעיוני וכל מניע ערכי. פואד, שירי ואהוד ברק הם יורשיהם הנוכחיים של ברל כצנלסון, דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, אבא אבן ופנחס ספיר. דור, דור ודורשיו.

 

לפני כשבועיים כתבתי כאן על חובתה הדמוקרטית של שלי יחימוביץ כי "לחמשת הח”כים המתנגדים לממשלה הנוכחית אין ברירה אלא לפרוש. ארבעה כבר מוכנים אך לפי החוק הקיים הם זקוקים לח”כ חמישי. מחובתה של שלי יחימוביץ’, מתוך נאמנות לערכיה, להצטרף אליהם. אין לה יותר מה לחפש במפלגת העבודה. אם אינה רוצה לנהוג לפי עקרונות המוסר של ברק, שירי, פואד וחבריהם עליה לפעול לפרישה, ויפה שעה אחת קודם."

 

לצערי, שלי יחימוביץ' היא הגורם העיקרי המונע את הפילוג. היא, כנראה, מחכה לכך שעופר עיני יתייאש מהסיכוי להשפיע מבפנים על ממשלת נתניהו. אריק שרון התבטא פעם כי אינו יודע למי להאמין – ליד ימין של נתניהו או ליד שמאל. נראה לי על פי הניסיון שמוטב להאמין ליד ימין של נתניהו – גם הכלכלית-חברתית וגם המדינית-ביטחונית. בשוליים אפשר אולי למשוך את ידו קצת שמאלה, לאלצו להוציא כמה עזים, אבל אין לצפות ממנו לא למהפכה עממית בתחומי החברה וצמצום הפערים ולא לגישה מדינית חדשה בקידום תהליכי השלום.

 

התרגיל הציני האחרון של נתניהו-שטייניץ רק מוכיח עד כמה אין לסמוך על הממשלה הזאת. אמנם פה ושם הוציא ראש הממשלה כמה עזים אך נשארו בפנים די והותר ואין לממשלה תכנית ממשית בתחום החברתי-כלכלי שתענה על הצרכים האמיתיים של המדינה והחברה.

 

אז פה ושם יהיו לשרי העבודה כמה "הישגים" אבל הם יהיו בטלים בשישים ואיש לא ייחסם לישיבתה בממשלה. אך האמת היא שלויכוח הזה כבר אין חשיבות ממשית. אם יהיו לממשלה הישגים – הם ייזקפו לזכות נתניהו והליכוד. ש"ס וישראל ביתנו יזכו בכל מקרה בתמיכת ציבור הבוחרים שלהם. לעבודה כבר אין ציבור משלה שיהיה נאמן לה בכל מקרה. במקרה של כישלון – התמיכה של כוחות המרכז והשמאל המתון תינתן לציפי לבני ולקדימה. כך שבכל מקרה העבודה נשארת קרחת מכאן ומשם.

 

האופציה היחידה למי שאינו מסוגל לבלוע את תבשילי פואד-שירי- שמחון וברק היא לפרוש ולנסות ולהקים כוח חדש שיהיה נאמן לערכים ההיסטוריים של תנועת העבודה תוך התאמתם לתנאי התקופה. שלי יחימוביץ' יכולה להוביל מהלך כזה או להיעלם בעלטה הגדולה עם מה שנותר ממפלגת העבודה.

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נסים  On מאי 10, 2009 at 9:35 pm

    מה שמעניין בכל ההצעות האלה לפילוג הוא העובדה שאין לך ולאף אחד מאלה שמציעים פילוג חלופה פוליטית ממשית שתוכל להחליף את מפלגת העבודה. אתה מדבר אולי על הקמת מפלגת שמאל חדשה יחד עם מרצ? על עוד מפלגה שתזכה בכמה מנדטים בודדים? מה החלופה שאתה מציע?

    וכאשר אתה מדבר על אלה שאמור להוות חלופה, האם אתה מתייחס ליולי תמיר, שותפתו של אולמרט להרס מערכת החינוך? או לעמיר פרץ, שמכר את "המהפכה החברתית" תמורת תיק הביטחון?

    שינויים גדולים לא נעשים ביום או ביומיים, ולמרות שכבר קשה להאמין שאפשר יהיה לשנות מבפנים את מפלגת העבודה, זו עדיין מפלגה בעלת השפעה עם אחיזה באיגודים המקצועיים וחשוב להיאבק מתוכה על דרכה.

    ליחימוביץ' יש אחריות כלפי בוחריה בעוד שלך יש אחריות כלפי קוראי הבלוג שלך. אני מניח שאתה מבין את ההבדל, מר בלוך.

  • ברוך  On מאי 10, 2009 at 10:13 pm

    מהיכן 400 הצירים? מי בחר בהם וכיצד? האם היו בחירות? את מי הם מייצגים, שמות, תאריכים, כתובות, עובדות. היללות אינן עוזרות לאיש.

  • יאיר דקל  On מאי 10, 2009 at 10:17 pm

    הנסיון של פילוגי מפלגות הוא שהמתפלגים אינם מצליחים להחזיק מעמד ונעלמים מן הנוף הפוליטי.
    היה המרכז החופשי, היה דוד לוי, היה עמיר פרץ והיו עוד מתפלגים. הם חזרו למפלגות-האם.
    יוצא מן הכלל אריק שרון שהקים את קדימה. מוקדם לדעת אם מפלגה זו תחזיק מעמד או לא.
    מן הנסיון הפוליטי, אני מסיק שאסור ל"מורדי" העבודה לפרוש.
    אגב, הקמת מפלגת שמאל חדשה, תביא למרצ נוספת, חסרת בוחרים.
    הדמוקרטיה צריכה לפעול גם במפלגת העבודה הגוססת.

  • מנחם רבוי  On מאי 10, 2009 at 11:08 pm

    אפשר להתווכח ,ניתן להעלות נימוקים לכאן או לשם בזכות קיומה או נגד קיומה של המפלגה הנושאת את שם מפלגת העבודה, אבל בסך הכל התמונה די ברורה .הכל ידוע ולא מפתיע אבל, עצוב היה לקרוא רשימה זו

  • נסים  On מאי 10, 2009 at 11:41 pm

    האם אפשר לברר מה חושבים ברמה האידיאולוגית אופיר פינס, עמיר פרץ, יולי תמיר ואיתן כבל? אנו יודעים מה חושבת שלי יחימוביץ'. אולם מה חושבים הארבעה?

  • גולדבלט משה  On מאי 11, 2009 at 6:00 am

    כמה וכמה מחלוקות יש לי עם הכותב מעת לעת אבל אני שותף לתחושת שברון הלב. אני מבין את הרצון להציל משהו משברו של החלום אבל אני חושש שזה בלתי אפשרי. הפורשים לא יצליחו להסביר במה הם שונים ממרצ ומה גודלה של מרצ בציבר כבר למדנו

    לא התפלגות או כל צורה של ארגון מחדש דרושה ,אלא שינוי עמוק הרבה יותר ואיני יודע מי או מה יוכל להביא שינוי כזה .

  • חנה בית הלחמי  On מאי 11, 2009 at 7:06 am

    מכאב לב.

  • דני בלוך  On מאי 11, 2009 at 7:37 am

    בין קוראי הבלוג היו לא מעטים שנענו לקריאתי להצביע בעד שלי יחימוביץ' ושלי אף הודת לי על העזרה ויש לי את מלוא הסמכות והאחריות לומר מה שאני חושב על טעויותיה מהתמיכה בסיבוב השני בפריימריז בברק (ולמרות זאת תמכתי בה בהתמודדות לכנסת )ועד עתה. אני כותב משום שאני מאמין בכישוריה וביכולתה ודומני כי במפה הפוליטית הייא יותר מכל אחת אחרת היורשת של שולמית אלוני.
    אשר לשאלות על פילוגים – נכון שההיסטוריה של מתפלגים אינה מזהירה, פרט לקדימה, בינתיים. אך ההיסטוריה לא תמיד חוזרת על עצמה. יש לזכור שמר"צ תקופה ארוכה היתה גורם רב השפעה. ישראל ביתנו גם היא תוצאה של פילוג וגם ש"ס. לכן, כוח חדש יכול בהחלט להשפיע ולהצליח אם לא יהיה סתם חיבור של מסגרות ישנות אלא יציע אלטרנטיבה חברתית- כלכלית- מדינית לליכוד ולקדימה ולמפלגת ברק-פואד.
    אשר להשקפות הארבעה – הן מצויות בהרחבה בכל מקום, קצת להתאמץ ולקרוא, במקום לכתוב שטויות.

  • אזרח.  On מאי 11, 2009 at 7:38 am

    שמאל אמיתי שינסה לענות על הצרכים החברתיים-כלכליים הבוערים.פרופ' דני גוטווין מסביר מדוע האבודה חייבת להיעלם.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3624505,00.html

    השמאל אותו השמאל

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=293677

    דרושה מפלגה סוציאל-דמוקרטית לאור בגידתן של העבודה ומרץ/ מאת דני גוטווין.

    התארגנות השמאל החדשה היא תמצית ההסתגרות בתוך המחנה, ובצירוף שריוני העבודה אין לו מרכולת מקורית להציע.

    http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?resNo=1378689&itemno=767534&cont=2

    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3531550,00.html

    השמאל איבד את זה

    בלהט החלוקה הפוליטית על סמך זיקה לשטחים, נשתכחה מאנשי השמאל מחוייבותם לסולידריות. הם נתנו יד להפרטת כל המוסדות האפשריים ולקפיטליזם שפושה בכל

    http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm

    הדיאלקטיקה של כשל השוויון.

  • יוסי דר  On מאי 11, 2009 at 10:16 am

    לוי אשכול:
    אשר ידלין מספר בספרו, שיום אחד התגלה שיש לאשכול דירה לא מוסברת.
    בן גוריון חסם כל אפשרות לחקור בדבר, וזאת בנימוק שאשכול חיוני לניהול כלכלת המדינה.
    ולא חסרים סיפורים נוספים.
    מה שאומר שכל ה"גדוילים" שנקבת בשמותיהם היו היום נטחנים עד דק, וכל ההתרפקות הנוסטלגית עליהם היא בזכות התקשורת הפרבדאית של אותם ימים.

  • דני בלוך  On מאי 11, 2009 at 2:50 pm

    רובם הגדול היה עומד בכבוד בכל חקירה ובדיקה ואשר ידלין אינו מקור מהימן ומוסמך. הוא רצה לטעון שהכל עושים כך. לאשכול במותו היתה דירה אחת לא גדולה עם משכנתא וזה הכל. לספיר היה בית בן 21/2 חדרים בכפר סבא. לשרת ושז"ר היו דירות בדמי מפתח.

  • צביקה  On מאי 18, 2009 at 12:40 am

    דני, שוב, תענוג לקרוא נקודת מבט המסוגלת לבחון תהליכים לאורך שנים ולהביט יותר משתי כנסות לאחור. התרגלנו ל"פרשנות" שטחית שמקורה בהדלפות ותידרוכים של פוליטיקאים וקריאה של שלושה ערכים בויקיפדיה. זכור לי משפט שאיני זוכר את מקורו "עיני הצעיר טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו".

    אכן חבל לראות את מפלגת העבודה במצבה הנוכחי. עם זאת, אני לא בטוח שאנחנו רואים את סופה, ואני לא בטוח שהאשמים הבלעדיים למצבה הם ברק וחבריו. המותג חזק מברק, פרץ או יחימוביץ'.
    המפלגה הזו מעולם לא הייתה מסוגלת להתנהל
    באחדות שורות, לתת גיבוי לראש המפלגה, תוך תמיכה הדדית בדרך משותפת. תמיד צעד כל אחד במסלולו, ולא שכח לירות חצים בגב של חבריו כשאף אחד לא מסתכל. ציבור הבוחרים מאס בהיעדר הדרך.

%d בלוגרים אהבו את זה: