במבצע צבאי חשאי צצה לפתע הצעת חוקה חדשה למפלגת העבודה שהוכנה בסודיות רבה על-ידי ועדת חוקה אלמונית, שלא זכור לי כי נבחרה על-ידי הועידה החדשה. לא פורסם מראש דבר פעילותה, לא נתפרסמה קריאה לחברי המפלגה להגיש הצעות. עתה ניתן רק זמן קצר להעיר הערות או להכין הצעות שכנגד. נעלמה מן האופק גם הצעת חוקה חדשה שהכינה הוועדה הקודמת בראשותו של משה שחל. כל ההליך הוא בלתי תקין ולא יעלה על הדעת הכנת חוקה במחטף שכזה.
על מהותה של ההצעה החדשה כבר הגיב בחריפות רבה אחד מותיקי הוותיקים, מיכאל בהט, בן ה- 91, חבר קיבוץ כפר בלום, מורה ומחנך:
"אהוד ברק עצור. על מצפונך רובצת ריסוק לרסיסים של מפלגת פועלי א"י שהיום מכונה "עבודה".
לא רק הגוף מרוסק. גם שיברת את לוחות הברית. של תנועת העבודה הארץ-ישראלית בחברך אל עובדי העבודה הזרה בדמות עגל הזהב. היום גם הם הגיעו אל סוף הדרך לדיראון עולם.
אתה גם חברת לאלוהי הצבאות אותו עבדת ועובד לתפארת. אם אלה אתה מבקש להושיע אותנו?!
תגיד! מה אתה רוצה? כל אשר הורישו לך אבותיך ומחנכך לשווא עמלו? המניע שלך לכל מפעילותייך, כפי שזה נגלה, היא אחת התכונות הנלוזות שהמחשבה היהודית דחתה אותה מכול וכול: הגאווה; רום הלבב; ההתנשאות, האני ואפסי עוד. באלה אתה מבקש שנלך אחריך כמנהיג יודע הכול?!
לך אל ציפורה ולמד ממנה. אני – מכול מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם.
ואם תצליח להשיג את הדבר, בין היתר, שהוא יסוד היסודות של תנועת העבודה הישראלית – השלום, דע כי זה לא יירשם לזכותך. וזה יושג על ידי גורמים גדולים וחזקים ממנו לעולמים.
אם את זה בלבד אתה רוצה, מדוע עליך לרסק את התנועה?! אתה רוצה להירשם בתולדות האומה כמייסד כת?!
כאדם פרטי זכותך ללכת לאן שמצפונך מוביל אותך. מה אתה רוצה מאתנו?!
ההסתמכות הרשמית על החלטת הועידה האחרונה בה צברת 57%, מי כמוך יודע כיצד הגעת לניצחון הזה. עוד ניצחון כזה ותהיה מנהיג של כת בתולדות ישראל בעת בית המקדש השלישי.
אתה שומע! לאט לך עם השירי ויצמנין והפואדים למיניהם.
בארץ פתחתי דרכי כמחנך וכאיש חברה בשיתוף עם המחנך שלך, רעי היקר יעקב מרגלית ז"ל. מה אומר לו כאשר ניפגש שם?!
האמן לי כי הדברים האלה נכתבים בדם לבי, כמי שנמצא על סף ימיו ונאבק על כל הקיים לאורך כל תקופת קיומה של תנועת העבודה הישראלית.
זכור ושמור הדברים האלה. הנח אותם בכספת שלך וניניך שיפתחו אותה ויקראו הדברים האלה."
אין הרבה מה להוסיף על דבריו של מיכאל בהט. אהוד ברק, שהצלחותיו האלקטורליות ידועות ומוכחות, שהצליח להוריד את נציגותה של העבודה בכנסת לשפל המדרגה, מן המקום הראשון לשני, ולאחרונה מן השני לרביעי, מעז לבקש לעצמו סמכויות שלא היו לא לבן גוריון, לאשכול או לגולדה, לא לפרס או לרבין ואף לא לעמיר פרץ. אין היקף כה רחב של סמכויות לראש מפלגה ליברלית או סוציאל-דמוקרטית בעולם החופשי. ואצלנו ברק יכול למנות את סוסו כמעט לכל תפקיד: הוא מוסיף צירים לוועידה ולמרכז וללשכה וממנה את מזכירות הלשכה, המזכ"ל, הגזבר, היועץ המשפטי והדובר ואלה ממנים את בית המשפט הפנימי ואת המוסד לביקורת, המורכב מאדם אחד.
הוא המכנס את המוסדות. הדרך לכינוס המוסדות בלעדיו כמעט בלתי אפשרית ואין דרך להביע בו אי אמון, גם אם אבד את תמיכת מפלגתו, גם אם הועמד לחקירה, הועמד למשפט ואף הורשע. הוא קובע מי יהיו השרים, אם מצטרפים לממשלה. אין פריימריז לחברי הכנסת והוא קובע את רוב המועמדים ברשימה.
בקיצור אפשר לוותר על כל החוקה ולקבוע חוקה חדשה פשוטה וקצרה:
שם: מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק.
יו"ר המפלגה: אהוד ברק, כל עוד ירצה.
חברות במפלגה: אין צורך.
מועמדים לכנסת: מי שברק רוצה ואשר נשבע אמונים לאהוד ברק.
ועדת החוקה: תומכי השקפותיו של אהוד ברק.
בית הדין הפנימי: עורכי-דין חברים של אהוד.
המוסד לביקורת: רואה החשבון של ברק.
מזכ"ל: וייצמן שירי.
מצביעים: אין, אך מה זה חשוב?
נתקבלה: פה אחד.
נ.ב. 
תגובות
אפשר לרשום את המפלגה על שמו בטאבו, בתנאי שגם החובות הם רק שלו.
הגיע הזמן לרשום את "עבודה ב'"
ואין לי ספק, שממעמד אני_ואפסי הוא יסיים כמי אפסיים
האמירה של בהט – "השירי וייצמנים והפואדים למיניהם" מריחה לא טוב, ומזיקה למפלגה לא פחות.
אהוד ברק משתמש ביהירות שלו כמנגנון הסוואה. הוא חושב שאם הוא יעורר מספיק תיעוב לדרך שבה הוא עושה דברים, לא נשים לב לעד כמה מתועבים הדברים עצמם.
הציבור היחיד שאצלו הוא פופולארי הוא ציבור שלעולם לא יצביע למפלגת העבודה. אנשים כמוני שראו במפלגת העבודה את ביתם כבר מעבירים את הריהוט לקדימה בלית ברירה.
אם לא תהיה התנגדות משמעותית וחריפה לברק בתוך המפלגה, אם אנשיה יקבלו אותו בלי מאבק, בי נשבעתי שכשתגיע המפלגה הזו ל8 מנדטים ותקרא קריאות שבר לאוהביה משכבר שיבואו להציל אותה כי הנה ברק כבר לא שם – אוזני תהיה ערלה.
אתה ממילא לא רואה עתיד לעבודה בראשות ברק ואני לא רואה לה עתיד בכלל. דימוקרטיה פנימית חשובה במפלגה המתיימרת להיות אלטרנטיבה שלטונית. במפלגות קטנות היא גורמת רק נזק -ראה מרצ
מפלגה שתוחלתה במנדטים כל כך נמוכה אינה צריכה להתנהל באופן דימוקרטי ובינינו הדימוקרטיה הפנימית בעבודה על קבלני הקולות שבה היא לא מודל לחיקוי. יש לשער גם כי הדימוקרטיה הפנימית המופרזת שהחליפה 6 יו"רים בעשור אחד או פחות לא תרמה לביסוסה של המפלגה בציבור.
בפרט כשזה מגיע מאחד מוותיקי תנועת העבודה. אבל שים לב לטענה לפיה יסוד-יסודותיה של תנועת העבודה הוא השלום. איך אומרים אצלנו? "אז זהו, שלא". תנועת העבודה הצטיינה במשך שנים רבות באקטיביזם בטחוני לצד מחויבות לערכים של מדינת רווחה, איגודים מקצועיים, חינוך הנוער ועוד. היא נסוגה מכל זה לאחר הסכמי אוסלו, שהם בעיניי שורש כל רע.
ההסתדרות חוסלה, הקיבוצים הופרטו, ממשלת רבין השנייה ניהלה מדיניות ניאו-ליברלית והכל הוקרב למען אליל השלום מבית היוצר של פרס.
ותיקי העבודה חייבים לעשות עם עצמם את חשבון הנפש שעשה בערוב ימיו יעקב חזן ולצאת, כמוהו, עם מסמך פרוגרמטי (הספר "ראשית חדשה" שיצא לפני עשרים שנה).
אם ותיקי העבודה רוצים להשאיר מאחוריהם מורשת, עליהם להתארגן ולהוציא מתחת ידם מסמך פרוגרמטי אמיץ, רציני, יסודי ועקרוני.
יסודותיה של מפלגת העבודה ומפא"י היו אקטיביזם מדיני וחתירה לשלום המבוסס על פשרה וחלוקת הארץ. תאמץ אתה את המסמך של יעקב חזן. לא אימצתי את דרכו כשהוא סגד לסטאלין ולמולדת השנייה (ביחד עם משה שמיר) ולא כשהוא נע ימינה.