הסיפור האמיתי על בחירתו של אפרים קציר לנשיא

 

כל הספד למת הוא הספד לאמת. אחרי פטירתו של אפרים קציר ז"ל נאמרו דברי אמת רבים על אישיותו ועל תרומתו למדע ולביטחון אך הסיפור שסופר על נסיבות בחירתו לנשיא לקה באי-דיוקים רבים, אם ננקוט בלשון המעטה. רב היה אי הדיוק במיוחד בדבריו של נשיא המדינה, שמעון פרס, האמור לדעת את העובדות כהווייתן.

 

נאמר כאילו גולדה יזמה את מועמדותו של אפרים קציר. זהו תיאור לא מדויק. גולדה יזמה את מועמדותו של יעקב צור, איש שרות החוץ בעבר ובאותה תקופה, יו"ר הקרן הקיימת. אלא שבתוך מפלגת העבודה היתה התנגדות למועמדותו. לובה אליאב העלה את שמו של שופט בית המשפט העליון, אליהו מני. אנשי רפ"י העלו את שמו של יצחק נבון.

 

נתכנסה אז בכנסת ישיבת לשכת מפלגת העבודה והסיעה בכנסת, אותה סיקרתי ככתב "דבר".  לובה אליאב הודיע כי אליהו מני ביקש להסיר את מועמדותו. משה ברעם מסר כי יעקב צור הסיר את מועמדותו. נותרה רק מועמדותו של יצחק נבון. ואז קם שר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, והציע להקים ועדה. "נו", אמר אחד מאנשי ההסברה של המפלגה שישב לידי, "יצחק נבון הוא הנשיא הבא". "לא", השבתי, "הקימו ועדה כדי להפיל את מועמדותו, שהרי לו רצו בו אין צורך בעוד ועדה". וכך היה. תפקיד הועדה היה לחפש מועמד שיוכל לגבור על נבון בהצבעה חשאית במרכז.

 

מדוע התנגדו לנבון? אנשי אחדות העבודה והממסד הוותיק התנגדו לו בגלל שייכותו לרפ"י ונאמנותו לבן-גוריון. הם גם חששו שמא בעת משבר פנימי במפלגה סביב בחירת יורש לגולדה תחולל רפ"י פילוג ואז הנשיא נבון יוכל בסיטואציה מתאימה להטיל על משה דיין להרכיב ממשלה חדשה. גם הנשיא היוצא, זלמן שז"ר, התנגד אישית לבחירת נבון והפעיל את השפעתו על גולדה.

 

רק אז הועלה לפתע שמו של אפרים קצ'לסקי-קציר. מי העלה ראשון את שמו? דומני שהיו אלה חבריו מנוער בירושלים, מתנועת הבחרות הסוציאליסטית, זאב שרף ומשה ברעם. הם גייסו לעניין את ספיר, שפירא וגלילי. גולדה נתנה את הסכמתה ואז החלו הלחצים על קצ'לסקי להסכים. הוא שהה אז בשבתון בארה"ב. נבון לא הסיר את מועמדותו והתקיימה הצבעה חשאית בישיבת המרכז באולם אוהל בתל אביב וברוב לא גדול נבחר אפרים קציר. בבחירה בכנסת הוצעה מולו על-ידי הליכוד מועמדותו של הפרופ' אפרים אלימלך אורבך. קציר ניצח בסיבוב הראשון ברוב של 66 מול 41.

 

אפרים קציר היה אדם טוב ונשיא חביב. הוא לא אהב כל כך את התפקיד אך מילא אותו היטב. בעיקר הצטער על התרחקותו מן המחקר המדעי. בתום קדנציה אחת החליט שדי לו ולא ביקש תקופת כהונה נוספת אף שבלא ספק היה נבחר לה אילו רצה. אחרי פרישתו סרב לקבל דירת שרד וחזר לביתו במכון וייצמן. רעיתו נינה רצתה דווקא דירה בירושלים אך הוא סרב. מאז חי בצניעות רבה. פגשתיו פעם בניו יורק נוסע לבדו ברכבת התחתית.

 

עם סיום כהונתו בחרה מפלגת העבודה ביצחק נבון כמועמדה מתוך הנחה שהקואליציה של הליכוד תציג מולו מועמד משלה שיזכה. אלא שבגין הקדיח את התבשיל. הוא התנגד למועמדותו של הד"ר אלימלך רימלט, מראשי המפלגה הליברלית והעלה במקומו מועמד אלמוני בשם פרופ' יצחק שווה. נוכח הביקורת הציבורית הרבה הסיר שווה את מועמדותו ויצחק נבון נותר מועמד יחיד ונבחר, כמובן. הוא היה נשיא עממי ופופולרי אחד מטובי הנשיאים שהיו לנו. גם הוא לא רצה לרוץ לקדנציה נוספת, כנראה בגלל מחלת אשתו, אופירה נבון. במקומו נבחר חיים הרצוג. הוא התמודד מול שופט בית המשפט העליון מנחם אילון, שהיה מועמד הקואליציה אך בהצבעה החשאית קיבל הרצוג 61 קולות מול 57 שניתנו לאילון.