מאה הימים של נתניהו – התחלה שגויה והישגים בודדים

 

השבוע נפתח בסימן פסטיבל חגיגות 100 הימים להקמת ממשלת נתניהו. היום עצמו יחול רק ביום חמישי אך זריזין מקדימים. המספר של 100 ימים עצמו הוא מקרי ונובע מן הימים הראשונים לנשיאותו של פרנקלין דלאנו רוזבלט, כאשר הנשיא הנבחר קבע לעצמו תכנית מהירה למלחמה בשפל הכלכלי העמוק שארצו שקעה בו בתקופת נשיאות קודמו, הרברט הובר.

 

מאה ימים ראשונים הם תקופה קצרה לבחינתו של ממשל חדש כלשהו. אפשר רק לבדוק אותם מול תכניות ספציפיות למאה הימים הראשונים, אם היו. מבחינה זאת ניתן לזקוף לזכות נתניהו רק הצלחה אחת ברורה: שינוי סדרי הדיון בתקציב ואישור תקציב מדינה ליותר משנה אחת. עד רגע זה כל הנושאים התקציביים אותם הגישה הממשלה החדשה עברו בכנסת, אם כי טרם נסתיימו כל ההצבעות וכמה שאלות קשות עומדות להכרעה בימים הקרובים. לכן נזדקק לעוד כמה ימים מעבר למאה כדי להגיע למסקנה סופית בתחום התקציבי. השלכות התקציב מבחינה משקית וחברתית ייבחנו מאוחר יותר, במהלך השנה וחצי הבאות.

 

בשאר הנושאים שהציב נתניהו לממשלתו בתכנית 100 הימים לא הושג כל השג (פרוט מלא ניתן לקרוא במאמרו של מוטי בסוק במוסף דה-מארקר של "הארץ" מהיום).

 

בנושאים אחרים שלא נכללו בתכנית הרשמית התוצאות מעורבות:

 

נושא לטווח הקצר שבו נחלה הממשלה החדשה הישג משמעותי הוא בעניין הביטחון השוטף. שקט יחסי שורר ביישובי עוטף עזה ובשאר אזורי הארץ. כוחות הביטחון פועלים בהצלחה רבה לסיכול פיגועים. אבל אין שום ערובה שהדברים לא ישתנו לרעה במהירות רבה, אם לא תחול התקדמות כלשהי בתהליכים המדיניים. אהוד ברק זוכה לגיבוי מראש הממשלה והפך מבחינה מעשית גם לשר חוץ בפועל. כל אלה אינם מוסיפים יוקרה פוליטית לברק ולא למפלגתו, הנמצאת על סף פילוג והצהרתו של דניאל בן סימון מהבוקר ככי הוא שוקל פרישה מקרבת את הקץ. בכל מקרה אם יצליח ברק – ההישג ייזקף לזכותו של נתניהו, אם ייכשל – הכישלון יירשם לחובתו של ברק.

 

בעניין המדיני עוד לא נראית התקדמות משמעותית אם כי נתניהו מנסה ובהצלחה להימנע מעימות חזיתי עם ארצות הברית ועם הגורמים המתונים בעולם הערבי. אין עדיין מצידו תשובה לבעיה הבוערת של מדיניות ההתנחלות. ראש הממשלה מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו – לדבר כמו ליברמן ולנהוג כמו אהוד ברק, לרצות את קיצוני הליכוד ולקרב אליו חלק מקדימה כאלטרנטיבה למשבר פנימי אפשרי.

 

הבעיה העיקרית של ממשלת נתניהו נעוצה ביומה הראשון, במהלך פתיחה גרוע. העדפת ישראל ביתנו על פני קדימה היא המשגה ההתחלתי. הקואליציה הטבעית בתנאים הקיימים של נתניהו מבוססת על הליכוד, קדימה והעבודה. אך נתניהו וברק חוששים מציפי לבני ועל כן העדיפו להשאירה בחוץ, כדי להגיע לפילוג בקדימה. לשם כך הם גם מוכנים לבעוט בתקדימים חוקתיים ולשנות מהיום למחר חקיקה כדי לקדם אפשרות של פילוג בקדימה ובמקביל לטרפד אפשרות של פילוג בעבודה.

 

אין לי ספק שקואליציה בסיסית של ליכוד, קדימה ועבודה היתה מועילה יותר לא רק במאה הימים הראשונים. ש"ס ויהדות התורה היו מן הסתם מצטרפים אליה, ואולי גם אחרים. נתניהו חשש מהפקדת האופוזיציה הראשית בראשותו של אביגדור ליברמן. אך, דומני, כי הנזק שהוא גורם מבפנים לממשלה ולתדמיתה, בארץ ובעולם, גדול מהנזק שיכל לגרום מבחוץ.

 

גם בעניין המאבק נגד חימושה הגרעיני של איראן לא נראית כל התקדמות משמעותית, אלא אם ישנם דברים בלתי ידועים מתחת לפני השטח. הארכת כהונתו של ראש המוסד לשנה שמינית היא מיותרת לחלוטין, אלא אם כן הוא באמצע ההכנות לפעילות משמעותית. צד המינויים האישיים בתפקידים הבכירים אינו הצד החזק של ממשלת נתניהו, על כל חלקיה ומרכיביה. היה לנתניהו מספיק זמן להתכונן ולהכין צוות ללשכתו ולמשרדו שיוכל להיכנס ולפעול מיידית למן היום הראשון והוא לא עשה זאת. סימן לבאות?

 

מבחינת הדאגה לחלש, לקשישים, לנכים ולחולים אין חדש בממשלה הזאת. הרבה סיסמאות אך ללא מעשים. והליכוד פוגע בעיקר בציבורים שבחרו בו.

 

בסיכום כולל, ניתן לומר כי מאה הימים הראשונים לא הוכיחו נכונות לעשייה ולתנופה משמעותית לא מבפנים ולא בחוץ. הרבה זרעי פורענות וקלקולים כבר מצויים בשטח. תקווה אינה המוטו של הממשלה הזאת, גם לא לשיטתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • סטודנט להיסטוריה  On יולי 5, 2009 at 11:13 am

    גם האופזיציה והיו”ר שלה הוא בדיחה. אם ציפי לבני תומכת בכלכלה שמטיבה רק עם העשירים, ונתניהו אימץ ממנה את הסיסמא “שתי מדינות לשני העמים” שכמוה רוקן את אותה מכל תוכן כשהוא ממשיך לבנות בשטחים אז באמת נשאלת השאלה מה ההבדל.
    נתניהו ממשיך את הקו של בן גוריון שבזמנו לא הכניס לממשלתו את מפ”ם כדי לבסס שלטון יחיד.
    אין הבדל בין הליכוד לקדימה שהיא ליכוד ב.

  • אזרח.  On יולי 5, 2009 at 11:39 am

    חזירי,כאשר קדימה והאבודה דוגלות בקפיטליזם "רחום".

    http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?resNo=773210&itemno=712751&cont=2

%d בלוגרים אהבו את זה: