הוויכוח על פרס ספיר ממשיך להתגלגל ולהסתבך בשל התנהגותה ההיסטרית והחפוזה של הנהלת מפעל הפיס. ההחלטה לבטל את חלוקת הפרס היא שערורייתית. נכון, יש אולי בעיה של שקיפות בחבר השופטים, אך היא אינה באשמת הזוכים. איש מהם לא עשה שום מעשה פסול כדי לזכות לפרס. לכן, ראוי היה לתת לזוכים את כספי הפרס ולקבוע כללים יותר הדוקים לבחירת חבר השופטים בעתיד ולהדק את הפיקוח עליהם כדי למנוע צל צילו של חשד לניגוד עניינים.
ניצחון ריבלין: אני מברך על הצלחתו של יו"ר הכנסת במאבקו מול היועצת המשפטית של הכנסת למען נהג לח"כ נכה. התנגדותה, מסתבר, לא הצליחה למנוע צעד כל כך פשוט ואנושי. אם יש בעיה בכפל הקצבות הרי מן הראוי לבחון את העניין במקומות אחרים ולא על גבו של ח"כ נכה. ובנושאים שכאלה בכל מקרה יש לנהוג כבית הלל ולא כבית שמאי.
שר-שלום ג'רבי: משרת מנכ"ל במשרד ממשלתי היא משרת אימון. אבל המועמד לתפקיד מנכ"ל חייב לעמוד בקריטריונים של השכלה וניסיון, ואם הוא מינוי פוליטי, יש להוכיח כי יש לו כישורים מיוחדים מעל לנדרש כדי למלא את התפקיד. נהוג גם כי במשרדים מקצועיים מובהקים המנכ"ל הוא איש מקצוע בולט בתחום הרלוונטי. לא תמיד מקפידים על הכלל הזה. אך הנה ביום ראשון הממשלה מינתה לתפקיד מנכ,ל משרד המדע, אחד מעסקני המפד"ל, שר שלום ג'רבי, שכיהן כמזכ"ל המפלגה וכראש מטה הבחירות של ה"בית היהודי". ככל הידוע לנו מר ג'רבי אינו מדען ואין לו כל ניסיון בניהול ענייני מדע. עסקנותו – אומנותו. נציבות שרות המדינה קבעה כי לאיש אין את התכונות הנדרשות לתפקיד. אך הממשלה בעזות מצח התעלמה מן הקביעה.
נ.ב. 
תגובות
זה יפה שהתקשורת ומעריב בראשה רצה לצעוק על חוסר שקיפות כשהיא עצמה שקועה ב"יד רוחצת יד" עד צואר.
הייתי מציעה שכתבינו האמיצים ישימו כוכבית קטנה ליד כל מאמר וכתבה שלהם ויספרו על קשריהם או אי קשריהם עם מושא הכתבה. דנקנר עם אולמרט, ארי שביט עם ברק וביבי, דן מרגלית עם חצי או יותר מהנהגת ישראל לדורותיה וכו'.
ברוח הנאתך מנצחון הפוליטיקאי על היועצת המשפטית ולפי ההמלצה להתעלם מהתקנות והחוק ככתוב אצלך:
"אם יש בעיה בכפל הקצבות הרי מן הראוי לבחון את העניין במקומות אחרים ולא על גבו של ח"כ נכה. ובנושאים שכאלה בכל מקרה יש לנהוג כבית הלל ולא כבית שמאי."
אפשר לכתוב על שר שלום ג'רבי:
אם יש בעיה שנציבות שרות המדינה קבעה כי לאיש אין את התכונות הנדרשות לתפקיד הרי מן הראוי לבחון את העניין במקומות אחרים ולא על גבו של המנכ"ל הרוצה את טובת המדינה. ובנושאים שכאלה בכל מקרה יש לנהוג כבית הלל ולא כבית שמאי.
אם שחיתות, אז כמו שצריך, ולא צריך להתלונן.
היועצת המשפטית של הכנסת נכנסה לתחום שאיננו משפטי ולא דעתה צריכה לקבוע בעניין זה.
זו לא פעם ראשונה שהיועצת המשפטית הזאת קובעת דברים שאינם משפטיים, אלא מוסריים, ציבוריים או טעונים שיקול אחר. צדק רובי ריבלין שהפעיל שיקול דעת של יו"ר כנסת ולא שיקול משפטי. לא הכל משפט!
ליועצת המשפטית קדם עו"ד צבי ענבר. למרות שקבל החלטות חשובות – לא היו חילוקי דיעות וויכוחים איתו. הוא ידע להציג טיעון משפטי ולא טיעונים אחרים.
מן הראוי להחליף את היועצת הלא ראויה.
שמתי לב שאת כותבת הרבה לאחרונה על "התקשורת" ושמתי לב שאת כותבת בגלובס. האם גלובס הוא לא כלי תקשורת? אולי את צריכה להתחיל לתרגל את המילה "אנחנו" בבואך לדון בתקשורת שאת חלק ממנה, אפרופו שקיפות ורחיצה בניקיון כפיים
ההבדל הוא גדול בין שני המקרים. אין שום שחיתות במתן נהג לנכה. יש שחיתות במינוי אדם לא מתאים מטעמים פוליטיים.
כל אחד יכול לתת נהג לנכה וזה כמובן מבורך ולא שחיתות.
אבל אתה כותב שהיה "מאבק" של הפוליטיקאי מול היועצת המשפטית,
והיה "נצחון" של הפוליטיקאי מול היועצת המשפטית
ואתה כותב שאם יש "בעייה בכפל הקצבות" צריך לבחון אותה במקומות אחרים
כלומר מבינים שיש בעייה של "כפל הקצבות"
אז הקורא הסביר מבין שאין שום שחיתות במתן נהג לנכה
אבל מסתמנת שחיתות בהתעלמות מיעוץ משפטי המתריע מפני "בעייה בכפל הקצבות".
סביר שבעוד 5 שנים יתפרסם דו"ח מבקר המדינה שממנו יעלה שהיתה שחיתות.
בינתיים הפוליטיקאי זך כשלג וגם אחרי פרסום הדו"ח הוא יוכל להודיע שהוא ילמד את הדו"ח.
פוליטיקאים לא פועלים בחלל ריק והם נושמים את הרוח הגבית של בעלי עיניין המעודדת אותם להשחית מידות "לשם שמיים", לא לכיסם, רק לכיס מי שהם צריכים.
היועצת הדגולה טענה שאין מקום לעצם העניין. אמרתי רק שאם יש בעיה בניסוח תקנה כלשהי יש מקום לשנותה למען הבהירות אבל אם עצם העניין צודק – יש לבצעו ולא להמתין עד תום הסבך הביורוקרטי. אם תה חושב שזו שחיתות – זבש"ך.