שגיאותיו של הקונסול בבוסטון

 

הקונסול הכללי של ישראל בבוסטון, נדב תמיר, טעה במסמך שכתב וגרם רק נזק לעניין שאותו רצה לקדם. דווקא משום שאני מסכים עם רוב הניתוח שלו אני סבור שהוא פעל בדרך הלא נכונה.

 

אני מסכים עם התגובות של סגן שר החוץ, דני איילון, ושל לשכת ראש הממשלה, כי המסמך כתוב בחוסר מקצועיות. תפקידו של קונכ"ל ושל כל שליח דיפלומטי הוא קודם כל לדווח, ולדווח אמת. בכל המסמך של תמיר אין אף ציון מקור כלשהו. על מה הוא מבסס את הערכותיו? קריאת עיתונים? מחקר או סקר? שיחות עם אנשי אקדמיה? פוליטיקאים? אנשי ציבור. ראשי הקהילה היהודית?

 

כל דיווח דיפלומטי אמין חייב להתבסס על מקורות ועל שיחות אישיות. אחרת, לשם מה יש צורך בקונסול בבוסטון? די אם יקראו בארץ את ה"בוסטון גלוב".

 

אם יש לקונסול תובנה ייחודית, או שיחה מיוחדת, שאין הוא יכול לגלות את פרטיה ברבים, והוא באמת רוצה שתזכה לתשומת ליבם של קובעי המדיניות, אל יעביר את הערכותיו בתפוצת "נאט"ו". יעבירן או בסיווג סודי ביותר או, וזה עדיף, ישגרה במכתב בדואר דיפלומטי למספר מצומצם של נמענים.

 

הייתי בין השנים 1982-1988 בשליחות דיפלומטית בצפון אמריקה, בתפקיד שהיה אז משותף להסתדרות ולמשרד החוץ. הנהלת משרד החוץ הטילה עלי כמה מטלות נוספות ונהגתי בעניינים חשובים לנהוג בדרך עליה הצבעתי לעיל. נכחתי לדעת כי בדרך הזאת ניתן להשפיע גם על שר חוץ וממשלה הנמצאים במקום אחר ממני. זכיתי לעיתים לראות תוצאות להערכותי והצעותי גם אצל יצחק שמיר וגם אצל בנימין נתניהו שהיה סגן השגריר בוושינגטון ואחר כך שגריר באו"ם. אני סבור שאדם יכול לשרת את המדינה גם אם אין הוא מסכים עם כל פרט ופרט במדיניות שלה. כמובן, לכל אחד ישנם קוים אדומים המנחים אותו אם ומתי לפרוש. מבחינתי קו כזה היה לאחר "סברה ושתילה". שיתפתי בהתלבטות את מזכ"ל ההסתדרות דאז, ירוחם משל, ורק ההחלטה על מינוי ועדת חקירה ממלכתית השאירה אותי במקומי.

 

נדב תמיר הסתבך בהפצה הנרחבת של דבריו כי כיצד יופיע ברבים כאשר תפקידו הוא להסביר את מדיניות הממשלה. הרי בכל מקום – בהרצאה, בשיחת רקע עם עיתונאים, במפגשים שונים – יישאל מיידית על הפער בין השקפותיו לבין מדיניות הממשלה.

 

עם זאת, הדרישה להדחתו היא מופרכת ומוגזמת. הקונכ"ל לא הדליף את הדו"ח שלו. הוא לקה בחוסר זהירות. על כך מעירים ולא מפטרים ומדיחים. בעיקר כאשר העומדים בראש משרד החוץ אינם מן הנזהרים בלשונם ולא מאלה הצמודים בהתבטאויותיהם ומעשיהם אך ורק למדיניות ממשלתם.