שגיאותיו של הקונסול בבוסטון

 

הקונסול הכללי של ישראל בבוסטון, נדב תמיר, טעה במסמך שכתב וגרם רק נזק לעניין שאותו רצה לקדם. דווקא משום שאני מסכים עם רוב הניתוח שלו אני סבור שהוא פעל בדרך הלא נכונה.

 

אני מסכים עם התגובות של סגן שר החוץ, דני איילון, ושל לשכת ראש הממשלה, כי המסמך כתוב בחוסר מקצועיות. תפקידו של קונכ"ל ושל כל שליח דיפלומטי הוא קודם כל לדווח, ולדווח אמת. בכל המסמך של תמיר אין אף ציון מקור כלשהו. על מה הוא מבסס את הערכותיו? קריאת עיתונים? מחקר או סקר? שיחות עם אנשי אקדמיה? פוליטיקאים? אנשי ציבור. ראשי הקהילה היהודית?

 

כל דיווח דיפלומטי אמין חייב להתבסס על מקורות ועל שיחות אישיות. אחרת, לשם מה יש צורך בקונסול בבוסטון? די אם יקראו בארץ את ה"בוסטון גלוב".

 

אם יש לקונסול תובנה ייחודית, או שיחה מיוחדת, שאין הוא יכול לגלות את פרטיה ברבים, והוא באמת רוצה שתזכה לתשומת ליבם של קובעי המדיניות, אל יעביר את הערכותיו בתפוצת "נאט"ו". יעבירן או בסיווג סודי ביותר או, וזה עדיף, ישגרה במכתב בדואר דיפלומטי למספר מצומצם של נמענים.

 

הייתי בין השנים 1982-1988 בשליחות דיפלומטית בצפון אמריקה, בתפקיד שהיה אז משותף להסתדרות ולמשרד החוץ. הנהלת משרד החוץ הטילה עלי כמה מטלות נוספות ונהגתי בעניינים חשובים לנהוג בדרך עליה הצבעתי לעיל. נכחתי לדעת כי בדרך הזאת ניתן להשפיע גם על שר חוץ וממשלה הנמצאים במקום אחר ממני. זכיתי לעיתים לראות תוצאות להערכותי והצעותי גם אצל יצחק שמיר וגם אצל בנימין נתניהו שהיה סגן השגריר בוושינגטון ואחר כך שגריר באו"ם. אני סבור שאדם יכול לשרת את המדינה גם אם אין הוא מסכים עם כל פרט ופרט במדיניות שלה. כמובן, לכל אחד ישנם קוים אדומים המנחים אותו אם ומתי לפרוש. מבחינתי קו כזה היה לאחר "סברה ושתילה". שיתפתי בהתלבטות את מזכ"ל ההסתדרות דאז, ירוחם משל, ורק ההחלטה על מינוי ועדת חקירה ממלכתית השאירה אותי במקומי.

 

נדב תמיר הסתבך בהפצה הנרחבת של דבריו כי כיצד יופיע ברבים כאשר תפקידו הוא להסביר את מדיניות הממשלה. הרי בכל מקום – בהרצאה, בשיחת רקע עם עיתונאים, במפגשים שונים – יישאל מיידית על הפער בין השקפותיו לבין מדיניות הממשלה.

 

עם זאת, הדרישה להדחתו היא מופרכת ומוגזמת. הקונכ"ל לא הדליף את הדו"ח שלו. הוא לקה בחוסר זהירות. על כך מעירים ולא מפטרים ומדיחים. בעיקר כאשר העומדים בראש משרד החוץ אינם מן הנזהרים בלשונם ולא מאלה הצמודים בהתבטאויותיהם ומעשיהם אך ורק למדיניות ממשלתם.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יוסי דר  On אוגוסט 11, 2009 at 9:29 am

    דני,
    נדמה לי שקביעתך שהמסמך דלף כי הקונסול לקה בחוסר זהירות – היא קצת תמימה.

    נער הייתי וגם זקנתי: אני מכיר כאלה שכותבים מסמך – למטרות הדלפה בעיקר – גם אם לא הם אלה שהדליפו אותו.

  • מייקל  On אוגוסט 11, 2009 at 11:34 am

    ואם בעקבות אירועי סברה ושתילה לא הייתה מוקמת ועדה היית מתפטר מן התפקיד הדיפלומטי בצפון אמריקה? הרשה לי לגחך…

  • צבי גיל  On אוגוסט 11, 2009 at 11:44 am

    דני. כמי שהיה עורך עיתון אתה יודע יפה שמידע שמתפרסם בעיתון,מידע חשוב,לעתים קרובות מקורו בהדלפות. הקונסול לא פרסם את דעתו בעיתונות. המכתב הודלף.הודות להדלפות כאלה היו לנו בעבר "סיפורי הווטרגייט" "מסמכי הפנטגון" וגם סוגיות שחיתות בממסד שלנו.קובעי מדיניות-דני,בייחוד מדיניות דטרמיניסטית מן הסוג שרווח בממשל הנוכחי-רוצים שקט ולא רעש. מכאן שלצערי אני לא מסכים איתך הפעם.

  • דני בלוך  On אוגוסט 11, 2009 at 1:29 pm

    אני לא מגיב על דברי הבל שלך. איך אתה יודע? היו אנשים שהתפטרו, גם משרות החוץ. גם לא הייתי תלוי לפרנסתי. מקומי ב"דבר" ובהסתדרות היה שמור לי.

  • אורה  On אוגוסט 11, 2009 at 2:34 pm

    משום מה, מה בשנייה ששמעתי את הדיווח, קבעתי, ביני לבין עצמי, שהקונסול הוא מדליף המסמך. נדמה לי שהעבודה העתונאית לא הזיקה לחוש הריח שלי בעניינים כאלה-אף כי ייתכן שאני טועה- אבל אם לא, הוא היה צריך להביא בחשבון שהוא מסכן את מעמדו במהלך הזה

  • אירית  On אוגוסט 11, 2009 at 3:59 pm

    באיזו שליחות היה דני בלוך באמריקה מטיעם ההסתדרות ומשרד החוץ ?

  • דני בלוך  On אוגוסט 11, 2009 at 4:53 pm

    הייתי ציר לענייני עבודה בשגרירויות ישראל בארצות הברית ובקנדה בשנים 1982-1988. זהו תפקיד שהיה משותף להסתדרות ומשרד החוץ. הראשון שמילא אותו היה עמוס ערן. האחרונה היתה כרמיה פדן שכיהנה כמדומני עד סוף שנות ה-90 ואז בוטל התפקיד.

  • אירית  On אוגוסט 11, 2009 at 7:21 pm

    אבל מה זה אומר ?

  • ברני  On אוגוסט 11, 2009 at 9:06 pm

    אלו הם מהמובילים בכוחות שהכניסו את אובמה לבית הלבן. בכלל הקשר עם אלו ודומיהם והתנהגות בהתאם יצרו רקע לקשר בין ישראל לכוחות העתיד בפוליטיקה האמריקאית, שחורים ולטינים פרורסיביים. חשוב לפחות כמו הכנסיות.

  • דני בלוך  On אוגוסט 12, 2009 at 12:20 am

    ניתוח נכון שלך. התפקיד כלל קשר עם האיגודים שעזרו לנו פוליטית והסברתית גם בתוך ארה"ב וגם בגופים בינלאומיים כמו ארגון העבודה העולמי. קרנות הפנסיה של האיגודים גם השקיעו הרבה בישראל באמצעות מפעל הבונדס.

  • דני בלוך  On אוגוסט 12, 2009 at 8:25 am

    הבוקר מופיעה ידיעה כי מנכ"ל משרד החוץ, יוסי גל, הוא שביקש מן הקונסולים הכלליים להעלות על הכתב את הערכותיהם. אם הידיעה נכונה, והיא לא הוכחשה, הרי זה משנה את המצב. עדיין נותרת בעינה ההערכה שעל הקונסול היה לשלוח את דבריו בתפוצה הרבה יותר מצומצמת.

  • ברני  On אוגוסט 12, 2009 at 3:29 pm

    לדני הצדעה !!! זו הייתה עבודה חשובה והצלחת חבל שאנחנו כבר לא שם. משפחת אמו של רחם עמנואל ממשפחת יוניוניסטית וכך גם היא גם לזה השפעה על הנסיון לשנות את ביטוח הבריאות בארה"ב. אם היום בישראל הייתה תגובה כמו פעם נגד מעסיקי העבדים בירדן הייתה ישראל מקבלת נקודות זכות בהרבה מקומות בארה"ב ובעולם. מחאה זו אם תצליח תחזיר מאות אלפי מקומות עבודה לארה"ב וקצת לישראל. אבל אין שמאל. יוסי שריד מתגאה שפירק את היוניונים ושוקן ושטרסלר תפסו את משבצת השמאלנות. עצוב.

%d בלוגרים אהבו את זה: