יום שחור עם קרן אור באפלה

 

ראשיתו של חודש ספטמבר 2009 בישראל תרשם כיום שחור בתולדות המדינה: שני שרים לשעבר נכנסים לכלא, נפתח משפטו של נשיא לשעבר והוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה לשעבר. לשניים האחרונים עומדת חזקת החפות לשניים הראשונים כבר לא, אף כי אחד מהם, שלמה בניזרי, טוען כי נעשה לא עוול.

 

בכל מקרה, גם אם קצב ואולמרט יצאו זכאים בזיכוי מוחלט, הרי עצם ההעמדה לדין היא חמורה. זו אינה גחמה של מישהו או החלטה חפוזה. נכון לא מעט אישי ציבור יצאו זכאים, אך רובם בגלל העדר ראיות מספיקות או שעדים סרבו להעיד. כמובן, הכל אפשרי והכל פתוח, אך כבר יש טעם מר בפה. אמנם אמרו חזלינו כי אין מעמידים פרנס על הציבור אם אין קופה של שרצים מאחוריו, אך כוונתם היתה שעברו יובילו להתוודות על חטאי העבר ולכפר על עוונותיו ולא לנהוג ביוהרה ולהמשיך ולחטוא. דומני כי המשותף לאישי הציבור שהזכרתי הוא חטא היוהרה וחוסר הנכונות להודות כי שגו. היחיד שנוהג בצורה מכובדת הוא אברהם הירשזון שאינו מקהיל קהילות לטובתו או זורק בוץ בפני מערכת המשפט והתקשורת.

 

אני שייך לאלה המאמינים כי איש ציבור חייב להיות בהיבחרו מעל לכל צל של חשד. אני בעד גילוי נאות מצד כל מועמד על הונו, רכושו והסבר מתועד כיצד עשה את הונו, אם יש לו, כמקובל בארצות הברית. יושרה אישית אינה חזות הכל אך היא תנאי בסיסי שאת מבחנו חייב לעבור כל מועמד וכל נבחר.

 

האם ייתכן שינוי אצלנו בעניין הזה? תוצאות הבחירות ביפן ובגרמניה הוכיחו כי יש סיכוי לכוחות חדשים לקום ולהגיע להישגים מרשימים בבחירות. לכן, אסור לאבד תקווה.