כדי לתת לו ליהנות מן הספק אצא מתוך ההנחה ששר הביטחון רצה לשלוח מסר לחמאס שידע כי ישראל לא תוותר יותר מעבר למה שהסכימה עד כה. הבעיה היא שברק באותה הזדמנות שלח מסר לא נכון למשפחת שליט, לכל הורי החיילים המשרתים כיום ובעתיד ולצעירים המתגייסים. הוא יצר אווירה כאילו לממשלה ולצה"ל לא אכפת וכל חיל ומשפחה לגורלה.
זהו שינוי חד במדיניות הישראלית מאז הקמת המדינה שעמדה על שלושה יסודות: א. אין מפקירים חייל חי, פצוע או מת בשדה הקרב ועושים כל מאמץ כדי להעבירו לישראל. ב. עושים כל מאמץ צבאי אפשרי כדי לרדוף אחר חוטפים ולהציל חטוף כל עוד הדבר אפשרי. ג. אם נכשלו המאמצים ואין דרך לפעולה צבאית מנהלים מו"מ שבו ברור שאנו נשלם מחיר גבוה של שחרור עצורים. יש יותר מדי תקדימים לכך על מקרים פחותי חשיבות מזה של גלעד שליט. תוך כדי המשא ומתן מפעילים צעדים נוספים כגון הוספת עצורים חדשים משלהם והפעלת לחץ אזרחי על מי שמחזיק בחטוף או חטופים.
לכל גם ברור כי אין בנמצא מושג של "בכל מחיר" והחזרה עליו היא מטופשת. במקרה של גלעד שליט המחיר ידוע וברור והוא היה ידוע כבר בשלהי כהונתה של ממשלת אולמרט. לכן, זהו הדיון ואין אחר. יש הסבורים, ואני איתם, כי זהו מחיר שמותר לשלמו בנסיבות הקיימות ויש שלא.
לגיטימי להתנגד ולומר אני מסרב להחזיר מחבלים כאלה ואחרים תמורת חיל חטוף חי. אך מי שאומר זאת חיב להשיב מדוע עבור טננבוים החי, וגופות חטופים – כן ואילו עבור גלעד שליט החי – לא. האם באמת עמדה כזאת תמנע חטיפות בעתיד או תשאיר את גלעד שליט חי ובריא בגופו ובנפשו?
שר הביטחון צריך להתווכח בעניין זה בתוך הממשלה ולא עם המשפחות או המתגייסים.
תגובות
זו הבעיה כשאיש צבא הופך לפוליטיקאי.
האם רק אני מרגישה שהמנהיגים שלנו מדברים בסיסמאות נבובות, שמתאימות למצבנו לפני כ50-60 שנה?
או שהם יודעים משהו שאני לא יודעת?
אם תקדימי העבר כמו עסקת ג'יבריל וטננבאום וכיו"ב הם הבסיס לעסקאות העתיד כי אי אפשר להסביר למה שם כן וכאן לא לעולם לא יחול שינוי במדיניות המטורפת של תשלום מפקע עבור חטיפה מה שהופך כל חטיפה לתבוסה אסטרטגית.
פעם אחתץ חייבים לשבור את המלכוד הזה-אגב הנלוגיה לאין מפקירים פצועים מוטעית-גם כאן עושים כל מאמץ להציל אבל לא במחיר מטורף -בכלל כדאי להשתחרר מהפראזות בנושאים אלו.
דבריו של ברק מקובלים עלי בהחלט ואפילו היה צריך לחדד את המסר. שירות בצבא-במיוחד ביחידה קרבית עלול להיות דבר מסוכן ואין בטחונות ולעולם לא יהיו.אבל במקרה של עסקת שליט כבר נפלו די הרבה חיילים בקשר לעסקה זאת בגלל מחיר החטיפות- עם שליט נהרגו שני חיילים ולאחר מכן רגב וגולדווסר עם הרוגי מלחמת לבנון השנייה שלא הייתה פורצת אלמלא היחס שלנו לנושא החטיפות היה כל כך לא רציונאלי
את כללי המשחק משנים, אם צריך, לא באמצע המשא ומתן ולא כשהוא נמצא בשלב קריטי ומתווכים יוצאים ובאים. רגב וגולדווסר לא נהרגו בגלל שליט. המלחמה פרצה לא בגלל היחס הלא ראציונלי שלנו לנושא החטיפות אלא בגלל כשלים בפיקוד צפון וחוסר הבנה וניסיון של הצמרת המדינית – ביטחונית. העובדה היא שבעזה לא פרצה מלחמה בגלל שליט אלא בגלל ירי הקסאמים והיא נוהלה בצורה יותר מנוסה.
נחטפו בגלל המחירים המטורפים הצפויים להתקבל במקרה של חטיפה מוצלחת-מחירי אלו הפכו תקרית שבעבר ידענו רבות כמוה ללא היסחפות למלחמה [ואתה בוודאי זוכר כמה [ למפלה אסטרטגית ממש.
ברור לי שאם עסקת שליט תגבה מחיר דומה בחטיפה הבאה תבוא ותאמר שאם בעסקה זו שלמו אין הצדקה מוסרית לא לשלם בעסקות הבאות. אני לא מכיר נקודה נוחה לעצור את התהליך הזה-מן הסתם היא אינה קיימת
אבל אני חושש שבנושא זה לא נגיע לעולם להסכמה- האווירה ברחוב כנראה תומכת בגישתך או שלפחות אין ביטוי לקול האחר-לא בדקתי
אבל הרחוב יותר ממבין את הגישה הזאת,אולי לא הרחוב ברמת אביב על שלוחותיה אבל רחובות קצת יותר עממיים מבינים היטב ותומכים בפה מלא.
רק רוב הציבור דוחה ובצדק את הגישה חסרת השחר והחמלה של ברק ושלכם. הבעייה היא שאין נוסחת פלא וצריך כל פעם להכריע נקודתית בשכל וברגש שאין לברק ולתומכיו.
אל מול היבבנות הפוסט מודרנית "מגיע לי פה מגיע לי שם". אני מצאתי את דבריו של שר הביטחון נכונים ואמיצים.
צר לי על הילד התמים, לו דחפו פתק, והדגים אל מול כל העם ביטוי לערכים נלוזים
התשובה טמונה בהיסטוריה – ביבי חתם ב-98' על עסקת שחרור מחבלים תמורת חלקי גופה של חייל והצביע בממשלה ב-2004 בעד עסקת טננבאום (וההצבעה ההיא הוכרעה על חודו של קול, דווקא לבני הצביעה נגד), ברק הצביע בעד העסקה בשנה שעברה שגם בה שוחררו מחבלים תמורת גופות.
כלומר, שניהם כבר הוכיחו את אמונתם בנוסחה של "גופת ישראלי שווה עד עשרות מחבלים ואילו ישראלי חי שווה לפחות מאות מחבלים".
מוזר לפי מה דני קובע שרוב הציבור תומך בעמדתו. רוב התקשורת – ודאי, אבל בפרוש לא רוב הציבור שאני מכיר.
מה שאמר ברק מדויק, והלוואי שהוא והפוליטיקאים האחרים היו מדברים בכנות כזו לעתים תכופות יותר (אם כי, כאמור, עם תקשורת כזו קשה להאשים אותם). אין צבא בעולם שיכול להבטיח למתגייסים שישובו בשלום. זה נוגד את ההגדרה הבסיסית של צבא.
אני מסכים עם תשובתו של חיים. לא משנים את כללי המשחק באמצע המשא ומתן. ברור שאין צבא בעולם שיכול להבטיח למתגייסים שישובו בשלום אך הוא יכול להבטיח שיעשה כל מאמץ באימונים, צעדי מניעה, תכנון נכון – להימנע משפיכות דמים מיותרת וכי אם חייל ייחטף או ייפול בשבי – יעשה כל מאמץ לחלצו, בפעולה צבאית, אם ניתן, ובלית ברירה – בחילופי שבויים.
ולטענה המוזרה והמופרכת של גולדבלט – כמה חטיפות חיילים או אזרחים בוצעו בשנים האחרונות?
לחטוף חייל,יש להבטיח דרך נסיגה ומסתור בטוח לאורך זמן-היו כבר כמה וכמה נסיונות שפשוט נכשלו-היו מנהרות שהוכנו והתגלו-לרגע אסור להיות שאנן בהעלאת השאלה הזאת כי השאננות תעלה לנו במחיר יקר
הגיון מקביל לשאלתך היה לו בארצות הברית היו שואלים כמה נסיונות כבר היו להרוס גורדי שחקים מאז 11/9 ?על מה המהומה?
לדעתי לא ממש חשוב מה מפלס הרייטינג הפופוליסטי של "העם", ובמה תומכים ומה הספין באותו רגע. כמובן אם "העם" היה יודע מי זה טננבאום, דעתו היתה שונה ממה שהלהימו אותו אז.
לברק אין את הבסיס המוסרי לדרוש מאחרים להקריב עצמם תמורת עקרונות מניעתיים ספקולטיביים, וזו הבעיה. השחיתות כרגיל. מנהיג לא יכול להנהיג אלא בדוגמא אישית, ונבחרנו לא רק שאינם מקריבים משהו מנוחותם אלא נוהגים להקריב אותנו למען נוחותם, לא למען "העם" או בטחונו.
השאלה עלתה בגלל הספקות שהציבור חש ביחס למנהיגיו ולכושרם לנהל את המדינה באופן כללי ובעניין זה בפרט. חגי הדס איכשהו "בלע" את הצפרדעים בפירסום המדבקה ונותר דבוק לכסאו, כניראה שזו המדבקה בעצם, לכסאות הנוחים. וכך ברק, "דביק" מאד לכסא, ועשיר כקורח. טננבאום חולץ על ידי הפטרון שלו שרון במהלך שחיתותי אופייני שגם התקשורת היתה שותפה לו, לפחות בהסתרת העובדות.
המעורבות של "מתווך גרמני" מעוררת עוד פחות אמון בתהליך ובשיקולים המעורבים בו. מה צריך כל כך הרבה ידיים ? אלה שכנים פה מדרום שלפני כמה חודשים צה"ל שוטט במפקדותיהם. כל העניין תמוה ומפוקפק, ולכן נוצר רושם שעל פסטיבל גלעד שליט עושים קופות נאות, כמו שהיה עם רון לחופש יולד ארד, במקום ילד משפחת שליט תקבל עמותה שתממן גנרלים במיל.
לכן, השאלה הלכאורית של הויכוח התיאורטי בין גולדבלט הציני לבין "התקשורת" עאלק, היא ספין.